<h1>יראים סימן רע"א</h1>
<h2>דף סד.</h2>
נותן מזרעו למולך. ויראת מאלהיך ולא תלך בחוקות הגוים כי יש שחייבה עליו כרת בפ' אחרי מות [ויקרא י"ח כ"א] ומזרעך לא תתן להעביר למולך וענש בפ' קדשים סקילה במזיד עדים והתראה דכתיב [שם כ' ב'] איש איש אשר יתן מזרעו למולך מות יומת עם הארץ ירגמוהו באבן וענש במזיד דכתיב ואם העלם יעלימו עם הארץ את עיניהם וגו' ושמתי אני את פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אותו ואת כל הזונים אחריו לזנות אחרי המולך [מולך] זה לאו ע"ז הוא אלא העברה זאת למולך מחקות הכנענים והקפידה עליו התורה לחייב סקילה עליו וגם כרת זו וכך היה החוק לוקחים דבר אחד וקוראים אותו מולך ולא לשם אלהות ומעביר לפניו זרעו. ומנין (דע"ז לאו מולך הוא) [דמולך לאו ע"ז הוא] דתניא בפ' ד' מיתות אחד למולך ואחד לשאר ע"ז חייב (דברי) ר' אליעזר [בן] ר' שמעון אומר למולך חייב שלא למולך פטור קסבר ר' אליעזר מולך לאו ע"ז אלא חוק הוא וקיי"ל כר"א [דקם ליה רחב"א כשיטתיה דאמר אביי ר"א ורחב"א אמרו דבר אחד ר' אלעזר הא] [ד]אמר[ן] ר"ח דתניא ר' חנינא אומר למה תפשה תורה לשון מולך כל שתמליכהו עליך אפילו צרור אפילו קיסם פי' שתמליכהו שתקראהו (אלוה) מולך ועוד דסתם לן מתני' כוותיה בפ' ד' מיתות [נ"ג א'] העובד עבודת כוכבים והנותן מזרעו למולך ואמרינן [ס"ד א'] קתני ע"ז וקתני מולך א"ר אבין תנא כמאן דאמר מולך לאו ע"ז היא ומחלוקת בברייתא וסתם במתני' אמרינן ביבמות בפ' החולץ [מ"ב ב'] אמר ר' יוחנן הלכה כסתם ואע"ג דאמרינן בתחלת אלו טריפות [חולין מ"ג א'] אמוראי נינהו ואליבא דר' יוחנן שיטתיה דכוליה תלמודא בתר הלכה אתיא תנן מסר למולך ולא העביר באש העביר באש ולא מסר למולך אינו חייב עד שימסור ויעביר באש אמר ר' ינאי [שם ב'] אינו חייב עד שימסרנו לכומרים שנאמר ומזרעך לא תתן להעביר למולך שסופו להעביר למולך תנ"ה ומזרעך לא תתן להעביר וגו' [יכול] העביר ולא מסר יהא חייב ת"ל לא תתן [יכול] מר ולא העביר יהא חייב ת"ל להעביר [יכול] מסר והעביר ולא למולך יהא חייב ת"ל למולך [יכול] העביר למולך ולא באש [יהא חייב] נאמר כאן להעביר ונאמר להלן לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש מה להלן באש אף כאן באש ומה כאן למולך אף להלן למולך אמר רב אחא בריה דרבא העביר כל זרעו למולך פטור שנאמר מזרעך ולא כל זרעך ותניא כי מזרעו נתן למולך מה ת"ל פי' מיותר הוא ששני פעמים נאמר בפ' קדשים [לפי שנאמר לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש אין לי אלא בבן ובת, בן בנו ובן בתו מנין ת"ל] בתתו מזרעו למולך ואקשי התם תנא [פתח בכי מזרעו וסליק] (סתם) ומייתי בתתו מזרעו ומתרץ דרשא אחרינא קאמר אין (לו בנים) [לי אלא זרע כשר] זרע פסול מנין ת"ל בתתו מזרעו. יש לשאול אמאי אצטריך ריבויי לבני בנים כיון דכתיב (כ' דכתיב דזרע) [בתתו מזרעו] דבני בנים הוו בכלל זרע כדאמרינן בתחלת קדושין [ד"ד א'] וביבמות בסוף פ' אלמנה [ע' א'] תניא זרע אין לה ושבה אין לי אלא זרעה זרע זרעה מנין ת"ל אין לה עיין עליה אין לי אלא זרע כשר זרע פסול מנין ת"ל אין לה עיין עליה מכ"מ והא אפיקתא לזרע זרעה זרע זרעה לא איצטריך קרא דבני בנים הרי הן כבנים. יש לתרץ כיון דכתיב לא ימצא בך מעביר בנו ובתו באש הייתי סבור מיעוטא הוא בן אין בן בנו לא הלכך איצטריך רבויי דבני בנים אע"ג דאיתנהו בכלל זרע בכלל בנים ליתנהו כדאמרינן ביש נוחלין [קט"ו א'] כי ימות ובן אין לו בן בנו מנין ת"ל ובן אין לו עיין לו מ"מ. אמר רב יהודה אינו חייב עד שיעביר דרך העברה ה"ד דרך העברה אמר אביי שרגא דליבני בי מיצעי. נורא מהאי גיסא ומהאי גיסא. רבא אמר כמשוורתא דפורייא פי' כדולג של פורים היו עושין אש בפורים משמחתם ומדלגין מעבר לעבר וקיי"ל כרבא לגבי אביי לבר מיע"ל קג"ם ועוד דתניא כוותיה התם דתניא העבירו ברגל פטור העבירו עצמו פטור.
